גזר דין בתיק ת"פ 5154-08-11

הרקע

1.       הנאשמים שלפני הורשעו, בהתאם להודעתו של נאשם 6 בשם כל הנאשמים, בביצוע 14 עבירות לפי סעיף 216 ל פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 [ הפקודה] (3 עבירות לפי סעיף 216(1) ו-11 עבירות לפי סעיף 216(4)), ונאשם 6 הורשע בביצוע עבירות אלה ביחד עם סעיף 224א לפקודה ובאחד האישומים - בקשר עם סעיף 222(א) לפקודה.

2.       נאשמות 1 עד 5 הן חברות פרטיות, שעסקו בעיסוקים פיננסיים שונים, ונאשם 6 שימש כמנהל הפעיל בנאשמות הללו, בכל התקופות הרלוונטיות לכתב האישום. כל הנאשמים היו חייבים להגיש לפקיד השומה דוחות על הכנסותיהם, בצירוף מאזן ודוח רווח והפסד, מאושרים על ידי רו"ח (כאשר נאשם 6 היה חייב גם בהגשת "דוחות אישיים" על הכנסותיו). נוסף על כך, נאשם 6 היה חייב להגיש דוח לפקיד השומה על הונו ונכסיו ליום 31.12.09, בעקבות דרישה שנשלחה אליו; הוא היה חייב להגיש דוחות על הכנסותיו לשנות המס 2008 ו-2009, בעקבות דרישה שנשלחה אליו וכן היה חייב, ביחד עם כל אחת מהנאשמות, בהגשת דוחותיהן.

מחזורי הפעילות של הנאשמות בשנים הרלוונטיות הגיעו - כולן יחד - ליותר מ-6.5 מליון ש"ח.

3.       הנאשמים הודו בביצוע העבירות ביום 1.12.11 ועל כן לא חל על גזר הדין תיקון 113 ל חוק העונשין, תשל"ז-1977. יתר על כן, המאשימה אינה מבקשת בתיק זה עונש של מאסר בפועל, אלא מאסר מותנה בלבד, בצד קנס, כאשר המחלוקת בין הצדדים נוגעת למשך המאסר המותנה ולגובה הקנס. גם מטעם זה, אין צורך לצעוד במתווה של תיקון 113, אף שעקרונותיו חלים, כמובן.

4.       אין מחלוקת כי נאשם 6 עשה מאמצים יוצאי דופן להסיר את המחדלים ואכן הצליח בכך.

טיעוני הצדדים לעונש

5.       ב"כ המאשימה הדגיש את מחזורי הפעילות הגבוהים של החברות, נאשמות 1 עד 5. מדובר על מחזורי פעילות שהגיעו בשנים הרלוונטיות, לכל נאשמת, לסך כולל כדלקמן:

לנאשמת 1: 4.3 מליון ש"ח;

לנאשמת 2: 270,000 ש"ח;

לנאשמת 3: 400,000 ש"ח;

לנאשמת 4: 100,000 ש"ח;

לנאשמת 5: 1.6 מליון ש"ח.

6.       התובע הפנה לעברו הפלילי של הנאשם, הכולל הרשעה משנת 2009 (בגין עבירות משנת 2000) לפי חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968, בגינן הוטל על הנאשם מאסר בפועל בן חודשיים; הרשעות בגין אי קיום צו בית משפט מהשנים 2010 ו-2004 והרשעות ישנות יותר, לרבות הרשעה משנת 2001 בגין קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה משנת 1991, בגינה הוטלו על הנאשם 5 חודשי מאסר בפועל.

7.       התובע הסכים כי מדיניות הענישה, במקרים שבהם מוסרים המחדלים, הינה למאסר על תנאי וקנס. לטעמו, יש לקבוע בין חודשיים מאסר על תנאי לשמונה חודשים, בגין כל עבירה, בתוספת קנס כספי הנע בין 980 ש"ח לעבירות לפי סעיף 216(1) לפקודה (הוא גובה הקנס המנהלי לעבירה זו) ו-8,500 ש"ח לעבירות לפי סעיף 216(4) לפקודה (הוא גובה הקנס המנהלי לעבירה זו), לבין 29,200 ש"ח (הוא גובה הקנס הפלילי) לעבירות הללו.

ב"כ המאשימה ביקש להתייחס לכל עבירה בנפרד, ולקבוע כי חלק מהמאסרים על תנאי יחולו בחופף לאחרים, וחלקם במצטבר, וסך הכל ביקש כי יוטלו 24 חודשי מאסר על תנאי. לענין הקנס, ביקש שיוטל קנס בסך 87,600 ש"ח וכן התחייבות נושאת פני עתיד להמנע מביצוע עבירות דומות. הוא ביקש להטיל קנס סמלי בלבד על נאשמות 1, 2 ו-4, שכן אינן פעילות עוד. לגבי נאשמים 3, 5, ו-6, ביקש קנס מרתיע, ברף העליון של המתחם.

8.       עקב דברים שאמרתי בפתח דיון הטיעונים לעונש ויתר ב"כ הנאשמים על טענתו כי יש לסיים את התיק ללא הרשעה, וציין כי מבחינת נאשם 6 העונש הכבד ביותר הינו ההרשעה עצמה, אשר בצידה השלכות רבות, למרות שלנאשם עבר פלילי. הוא ציין כי התיק היה קרוב להסתיים בקנס מנהלי. העבירות נעברו על רקע מצב כלכלי קשה בו היה נתון הנאשם. אחת מהחברות שטיפל בהן קרסה ונקלעה למצוקה כלכלית והנאשם לא הצליח לשלם לרואי החשבון על מנת שיגישו את הדוחות. הנאשם עשה מאמצי על להסיר את המחדלים ואכן עלה הדבר בידו. הוטלו עליו קנסות מנהליים והוא שילם 31,000 ש"ח בגדר קנסות אלה. עברו הפלילי של הנאשם ישן יחסית. לטענת הסנגור, מדובר בענין טכני ולא בענין מהותי ועל המאסר המותנה לשקף זאת.

9.       נאשם 6 הביע צער על כך שהגיע שוב לספסל הנאשמים. הוא ציין כי עשה כל שביכולתו שלא להגיע לכאן. הוא ציין את הקשיים האובייקטיביים שגרמו לכך ואמר שברגע שהתאפשר לו הדבר, שכר רו"ח ושני מנהלי חשבונות כדי לטפל בעניניו, דבר שעלה לו מאות אלפי שקלים, אותם נאלץ ללוות, והכל - עוד לפני הגשת כתב האישום. עוד ציין כי למרות גודל המחזורים, בשנים הרלוונטיות היו בחברות הנאשמות הפסדים.

דיון והכרעה